054-7769-827
תבניות ודפוסי חשיבה: איזה דפוס ותבנית שולטים בכם
ואיך שוברים אותם מבלי להישבר?
חלק א׳
בטח שמעתם את המונח "תבניות חשיבה" גם בכל אחד משמותיו הנרדפים - דפוסי חשיבה, אמונות בסיס, תפיסות עולם, הנחות יסוד ומיינדסט. אז מה בעצם כל השמות האלה מנסים להגיד לנו?
בגדול אלה אוסף תבניות של מחשבות שורשיות, תפיסות, השקפות ואמונות שיש לנו על העולם ועל עצמנו. כל הפרשנות שלנו את המציאות והמשקפיים שאנחנו מסתכלים דרכן על העולם נובעות מתוך אותן תבניות ומשפיעות באופן ישיר על דרכי ההתמודדות שלנו, הרגשות שלנו, המחשבות, ההחלטות וכמובן על כל פרקטיקת החיים והמעשים שלנו – ובהתאם לכך מובילות לתוצאות וההשלכות של כל אלה.
כיצד הן מתגבשות ופועלות עלינו?
מרגע הלידה ועד בערך אמצע גיל העשרה, המוח שלנו הוא כמו ספוג. אנחנו מתחילים ללמוד את העולם בסקרנות, חוקרים ובוחנים את מה שסביבנו. לאט לאט עם הזמן כל מה שלמדנו באמצעות הצפייה, החוויות וההתנסות הופך להיות מן "אמיתות" שמתגבשות בחלק הלא מודע של המוח שבתורו מעצב כמובן גם את החשיבה המודעת. ההורים, הגננות, המורים, התרבות וגם המדינה שלנו הם גורמים שמשפיעים מאוד
על גיבוש התפיסות והתבניות האלה – שאינן בהכרח נכונות מבחינה אובייקטיבית וכמובן שפעמים רבות גם לא מיטיבות איתנו
ועם ההתפתחות שלנו.
התבניות ודפוסי החשיבה שם כדי להקל עלינו – המוח בנוי לעבוד על פי תבניות כדי לקצר תהליכים. זו חשיבה לא מודעת.. כאשר התבניות הן נכונות ובריאות זה מייצר תועלת אבל כאשר הן לא בריאות זה מייצר נזק.
בסופו של דבר מתוך התבניות האלה נוצרות מחשבות אוטומטיות, שהמוח מייצר מבלי שאנחנו מודעים לזה או בוחרים בזה והן עולות בנו מידי יום, דבר זה מוביל לכך שהחיים שלנו הם בעצם תוצאה של התגובות והפרשנויות שלנו לאירועים ומצבים – פרשנויות שתואמות את אותן תפיסות העולם כמובן. מה שאומר שההתנהגות שלנו היא סימפטום, ענף שיש לו שורש שנמצא בתת המודע שלנו. המעשים שלנו, הרגשות וההחלטות שלנו, תמיד יהיו בגבולות האפשר של אותן תבניות.
סגנונות נפוצים של דפוסי חשיבה
חשיבה מכלילה – "כולם, תמיד, הכל..."
כאשר אירוע בודד או חוויה רגעית הופכים למסקנה גורפת על כל אותם אירועים בעתיד. השתתפתם בהצגת סוף שנה ביסודי וקיבלתם בלק אאוט על הבמה? זה בטוח אומר שאתם ממש גרועים בעמידה מול קהל ולכן אין טעם אפילו לנסות.
האמונה כי אותה חוויה בזיכרונכם מייצגת אמת נצחית לגביכם, מובילה להימנעות מלנסות שוב ובכך הדפוס משתרש ו"מוכיח לנו את צדקתנו", שכן אנו הופכים לעיוורים לכל אירוע אחר שמוכיח לנו ההפך.
חשיבה דיכוטומית – הכל או כלום, טוב/רע, שחור/לבן
העולם נע בין 2 קצוות וכל האמצע – לא קיים. מבחר האפשרויות יהיה מצומצם, התרחישים האפשריים יהיו או טוב מוחלט או רע גמור, או שאני אהובה או שאני דחויה, אם איני סיפור הצלחה אני בהכרח כישלון וכן הלאה... מצבי הביניים אינם קיימים ומתוך כך המרחב לטעות או לשנות את דעתנו כמעט ולא קיים.
חשיבה רגשית – "יש לי הרגשה לא טובה לגבי זה..."
הנטייה לבלבל בין תחושות בטן (אינטואיציה) ממשיות לבין אמונות מגבילות.
במצבים בהם יש לנו רגישות גבוה אנחנו ניתן משקל גדול מידי לתחושות הגוף כמו "מתהפכת לי הבטן", זיעה, מחנק בגרון, מתח וכו' ונפרש אותן כמסמנות על העתיד לבוא או על התוצאה של תרחיש מסוים. אם למשל רבנו עם אדם קרוב ומאז הבטן שלנו לא רגועה, נגיד משהו בסגנון "יש לי הרגשה שהוא לא יסלח לי על זה..."
תיוגים ותוויות –
זה סגנון דומה לחשיבה מכלילה. כל טעות או חוסר הצלחה שאנו חווים אנחנו מתייגים ומשליכים מכך על תכונה שיש בנו או על החיים/מזל/גורל שלנו.
לדוגמא, חוסר הצלחה בתחום מסוים גורם לנו לחשוב שאנחנו "כישלון" או "אני דפוק/ה". הצמדת התווית הזו והביטחון בנכונותה פוגעת לבסוף עוד יותר בהערכתנו העצמית ומורידה את המוטיבציה לשנות או להשתפר – מה שמוביל לכישלון נוסף והופך לנבואה שמגשימה את עצמה.
אלופי הטלפתיה – קריאת מחשבות
יציאה מנקודת ההנחה שאנחנו יודעים מה עובר בראשו של האחר מבלי לאמת את זה, במיוחד כשזה קשור בנו.
"אין הוא בטוח חושב שאני מוזרה כי אמרתי לו ש....", "אין סיכוי שהתקבלתי, אני חושב שלא באתי בטוב למראיינת", "אני לא אספר לו על X כי הוא יחשוב שאני Y" ועוד.
דפוס חשיבה שכזה משכנע אותנו שאנחנו נורא אינטליגנטים רגשית וממש מרגישים את הצד השני ויודעים לקרוא את מחשבותיו עלינו, את רגשותיו ובכלל את השקפות עולמו. מצב זה מוביל בדרך כלל להשערות שגויות ולפעולות שגויות בעקבות כך.
לעולם לא נוכל לדעת מה באמת עובר על האדם מולנו מבלי לשוחח איתו על כך.
חשיבה נוקשה וכפייתית
"אני חייבת/צריכה", "אסור ככה/מותר רק ככה", "זו הדרך הנכונה ביותר", "אני חייב לעשות את זה" ועוד ועוד...
סדר קפדני, שאיפה לשלמות, חוסר יכולת לוותר או להתגמש, הליכה בדרך מסוימת מבלי מוכנות לנסות משהו אחר ועוד כללים נוקשים לגבי התנהגותכם או לגבי ציפייה מהתנהגותם של אחרים הם סימנים של דפוס זה. דפוס כזה מוציא את הכיף מדברים והופך כמעט כל דבר למעיק ומטרחן. לא נשאר מקום לספונטניות ולרוב תמיד תתפתח תחושת אשמה ו"לא מספיק", תסכול גדול ואכזבה מעצמנו או מאחרים. אנשים עם דפוס זה יהיו ביקורתיים מאוד, עם מעט מאוד חמלה וסבלנות ועם תחושת אכזבה מרה שלא נגמרת מאחר ואף פעם לא מסוגלים לחוש סיפוק מעצמם ומאחרים.
חשיבה אגוצנטרית (הכל זה אני ואני הכל)
ההנחה שדבריהם ומעשיהם של הסובבים אותנו הם תגובה למשהו שעשינו או למי שאנחנו, מחשבה שדברים קורים או לא קורים בגלל משהו שעשינו או לא עשינו, העמסת עוולות שונות על הכתפיים שלנו וייחוס מוגזם לעצמנו. דפוס חשיבה זה מעוות לחלוטין את היכולת שלנו לתפוס את המציאות כפי שהיא ומייצר טונות של רגשות אשמה ומחשבות טורדניות.
חשיבה השוואתית
השוואה בלתי פוסקת לאחרים ("למה הוא ככה ואני ככה", "היא קיבלה את שלה ואני עדיין לא"), התעסקות מתמדת במה יש למי ומה אין לי. כל הערכה עצמית היא ביחס למישהו אחר בסביבה שלנו. דפוס כזה מאמלל מאוד שכן תמיד יהיה מישהו "טוב/מוצלח/עשיר/יפה" יותר ואין איך לצאת מזה. חשוב לזכור שתמיד יהיה גם מי ש"פחות" ולכן ההשוואה היחידה שכדאי להשוות היא לעצמנו מפעם.
"אם זה טוב זה בטח מזל"
הצלחתם במשהו אחרי שעבדתם עליו קשה אבל אינכם מצליחים להטמיע את החוויה החיובית בתוככם כחלק ממשהו שאתם עשיתם ואתם משליכים את זה על פוקס או מזל או כל סיבה חיצונית שהיא. פסילת חוויות חיוביות או הפחתת ערכן מובילה להזדהות עם חוויות שליליות ומורידה ביטחון עצמי.
זכוכית המגדלת
העצמת חלק אחד מתוך השלם ושימת הפוקוס רק עליו, לדוגמא – היה לכן אחלה דייט עם בחור נחמד, מצחיק, נראה טוב... אבל משהו מסוים בו פחות חביב עליכן ומאותו רגע אתן מתמקדות רק במשהו הזה מבלי יכולת לראותו כשלם. אותו משקל קורה כאשר אנחנו מעניקים אקסטרה תשומת לב לאירוע שלילי ומעט מידי תשומת לב לחיובי ובכך צובעים את מרבית חיינו באור מסוים.
חשיבת מגדת העתידות
בכל פעם שעולה בכם רצון כלשהו או הצעה מסוימת מגיעה לפתח דלתכם עולה קול פנימי ומרושע שמנבא את עתידכם העגום ביחס לאותו רצון, רעיון או הצעה. התחושה הזאת שאנחנו "חוזים" את העתיד לבוא מייצרת התנהגות נמנעת שרק פוגעת בנו בסופו של דבר.
הדפוסים הנפוצים הללו נחקרו מחקרית והם מאפיינים כל אחד מאיתנו ברמות משתנות.
אף דפוס אינו מוחלט לגמרי והביטוי שלהם יכול להופיע כדפוס אחד מרכזי או מינונים נמוכים של כמה דפוסים יחד. כמובן שישנם גם דפוסי חשיבה חיוביים אבל מאחר ואותם אין צורך לתקן לא העליתי אותם כאן. הדפוסים ששיתפתי כאן הם המרכזיים ביותר והם מחבלים לנו לא מעט ביצירת החיים הרצויים לנו.
בתהליך של טיפול אנחנו מזהים את הדפוסים והתבניות שלנו ולומדים כיצד להסתכל עליהם בעין ביקורתית ובהטלת ספק וכמובן ללמוד כיצד לשחרר את מה שלא משרת אותנו. מודעות לצורת החשיבה שלנו מסייעת לנו לאזן את המחשבות שלנו לחיות מבחירה ולא מתגובה.
"תבנית חשיבה מעצבת את מי שאנחנו בעיני עצמנו" קרול דואק
תבנית חשיבה מקובעת ותבנית חשיבה מתפתחת
קרול דואק היא פרופ' לפסיכולוגיה שחוקרת מוטיבציה ואישיות במשך שנים באוניברסיטת סטנפורד מחקריה עוסקים במצבי תודעה ותבניות חשיבה (mindset) ומחקרה המפורסם מדבר על 2 סוגי חשיבה – אנשים בעלי תבנית חשיבה מקובעת ואנשים בעלי תבנית חשיבה מתפתחת.
בעלי תבנית חשיבה מקובעת – אנשים אלו מאמינים כי הכישרונות, האישיות, האינטליגנציה והיכולות שלהם הם דבר קבוע איתו הם נולדו - "הקלפים שחולקו להם" ומצבי החיים שלהם הינם בהתאם לנתונים אלו.
בעלי תבנית חשיבה מתפתחת – מאמינים כי למרות הנתונים איתם הגיעו לעולם, מאמציהם ופעולותיהם יכולים לשנות לחלוטין את ההתפתחות של חייהם והכל ניתן לשינוי הדרגתי על ידי לימוד ועבודת התפתחות.
2 הסוגים הללו יתנהגו באופן שונה לגמרי בסיטואציות והזדמנויות דומות.
התבניות האלה מתקבעות בגיל צעיר יחסית כפי שכבר הזכרנו ואינן קלות לשינוי אבל בהחלט ניתנות לשינוי על ידי כוונה ועבודה מתמדת ושינוי ההתנהגויות. המוח שלנו הוא פלסטי ותבנית חשיבה מקבועת אינה גזירת גורל.
תבניות החשיבה האלה יגדירו לנו לא מעט דברים בחיים – ההתייחסות שלנו לאתגרים ומאמץ, לביקורת, לשינויים בלתי צפויים, התמודדות עם כישלונות, חיי אהבה, פיתוח קריירה, יחסים בינאישיים ומה לא בעצם?
חשוב לזכור – לכולנו יש גם את המקובעת וגם את המתפתחת, בתחומים ומצבים שונים נפעל על פי אחת ובאחרים על פי השנייה. אנחנו נעים בין 2 קצוות אלה.
ומה מספרים לנו חכמינו על תבניות החשיבה?
מכירים את המונח "עבודת מידות"?
בקצרה הוא מדבר על עבודה על תכונות אישיות בעייתיות שיש לנו כמו קנאה, גאוותנות, כעס וכו'.
הרמב"ם דיבר על כך שלא ניתן לעבוד על המידות שלנו מבלי לעבוד על תבניות החשיבה שלנו שאליהן הוא התייחס בשם "דעות".
הוא מסביר שכאשר יש לנו דעה כלשהי על המציאות – הדעה הזו מולידה תכונה, אם למשל הדעה (תבנית החשיבה) שלי היא של השוואה לאחרים אז המידה (התכונה) שתתפתח לי בעקבות כך היא קנאה באחרים. הדמיון שאני אפתח בעקבות אותן תיאוריות שיש לי בראש על העולם יוביל לכך שסט התכונות והמידות שלי יהיה תוצאה שלהן. (נראה שהרמב"ם הקדים בהרבה את כל הפסיכולוגים וחוקרי המוח של המאות האחרונות)
הרמב"ם הסביר כי טבע האדם ניתן לניווט וכל אחד נוטה או לחלק הטוב של טבעו או לחלק הרע של טבעו כלומר קנאה יכולה להיות צרות עין ומצד שני היא יכולה להיות "קנאת סופרים" ולכן לא משנה איזו תכונה יש לנו אנחנו יכולים לעבוד עליה ולהטות אותה על צידה הטוב.
זה לא את המידה עלינו לשנות בתכלס אלא את התיאוריה והדעה שיצרה את המידה.
לא פלא שהמונח "יישוב הדעת" משמעו שלוות נפש – כאשר הדעת (צורת החשיבה והתבניות) שלנו מיושבת אנחנו זוכים לשלוות נפש ולכן המונח ההפוך לכך הוא "פיזור הדעת"
הרמב"ם טען שאין לנו שום יכולת לקלוט דברים מורכבים ונשגבים מבלי שדעתנו מיושבת.